"תשמרו על זה אצלכם ואני מבטיח לקחת בהמשך" – כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה, בעיקר כשהילדים עוזבים את הבית לראשונה? מה עושים כשהבית של ההורים הופך למחסן ואז מתבצע מעבר דירה למקום קטן יותר וכבר אין אפשרות לאפסן עבור הילדים?
—————————————————
רינה ויוסף נשואים כבר 50 שנה, הם גרים בבית מרווח באחד מיישובי הארץ, שם גידלו את ארבעת ילדיהם, אירחו חברים, עשו מסיבות – אבל לאחרונה הם הגיעו למסקנה שהבית גדול מדי בשבילם והם מעדיפים לעבור לבית קטן יותר.
אחרי שבחרו את המקום המיועד, הגיע הזמן לארוז את החפצים. אבל אז, מגלים רינה ויוסף, שחלק נכבד מהחפצים בביתם שייך בכלל לילדיהם – מחברות מכיתות בית ספר יסודי, ספרים ודפדפות מתקופת התואר הראשון והשני, ספרים שקראו בנערותם, משחקים, בגדים, נעליים, מכתבים וזה לא נגמר.
"זה קורה המון פעמים וכמעט אצל כולם", אומרת רונית גור, הבעלים של דוקטור סדר המתמחה בהפקת מעבר דירה. "כשהילדים יוצאים מהבית, הם, לרוב, עוברים לדירות קטנות, ולכן הם מבקשים מההורים שישמרו להם על החפצים.
"זה יכול להיות הדוקטורט, האוספים שלהם, ציוד הסקי, רהיטים וכן הלאה – כך הבית של ההורים הופך למחסן. העניין הוא שעם הזמן הילדים שעזבו, עוברים לדירה גדולה משלהם, ממלאים אותה בחפצים משלהם ואלו שהם השאירו אצל ההורים, נשארים אצל הורים.
"אז מגיע הרגע של מעבר הדירה – כי זוגות שילדיהם עזבו את הבית מרגישים, לעיתים קרובות, שאין להם צורך בבית כל כך גדול – וכל האוצרות מתגלים, ואז גם מגיעות, לא פעם, המריבות, בעיקר משום שלילדים, שגדלו וחיים בבית משלהם, אין מקום בבית שלהם לחפצים הישנים שלהם."
מה עושים עם כל החפצים שהילדים השאירו מאחור, לרבות אלו שההורים ביקשו לשמור לעצמם משום שהם מהווים זיכרונות מאושרים? ובכן, מעבר לדירה קטנה יותר מצריך כושר שיפוט והחלטיות – צריך להתחיל ממעבר בין חדרים והכנת רשימה של כל מה שיש לנו ומה שייך למי, אל תדלגו על שום ארונית ומדף – אתם צריכים לדעת מה יש ברשותכם ולהחליט מה עושים עם זה.
חפצי הילדים – בין אם אלו שאתם שמרתם ובין אם אלו שהילדים ביקשו שתשמרו עליהם – מצריכים מיון קפדני, אתם צריכים להחליט לאן עובר כל דבר: חזרה לחזקת הילדים, נשאר איתכם, נתרם, אין לכם צורך בו יותר, או הופך למוצר למכירה.
תהליך המיון ממשיך גם עם החפצים האישיים שלכם – הדברים החשובים ביותר שאתם תמיד משתמשים בהם ותמשיכו להשתמש בהם, צריכים מקום פנוי במקום המגורים החדש. אל תגידו לעצמכם, שעכשיו, כשאתם עוברים למקום חדש בטוח תתחילו לעסוק בספורט ואתם חייבים את מחטב הירכיים – חישבו על זה עד הסוף, אם עד כה המכשיר רק אסף אבק, מה הסבירות שלפתע פתאום תתחילו להשתמש בו?
"הבדיקה של מה שחשוב עבורנו צריכה להיעשות במובנים של 'מה אנחנו עושים עם הדברים האלו היום', ולא 'מה היינו רוצים לעשות איתם וטרם הספקנו'", אומרת גור ומוסיפה: "אנחנו נוטים לשמור דברים ליתר ביטחון, למקרה ש… וגם מתוך מחשבה שאולי יום אחד הם יגרמו לנו באמת לעשות ספורט למשל. אבל כשעושים סדר, בעיקר כשעוברים דירה, אנחנו צריכים להיות ריאליים, לשאול את עצמנו מה עשינו עם החפצים הללו עד כה ולחשוב על כך שאנחנו מפנים מקום, לא רק בשביל הדברים החשובים, אלא גם משום שארגון וסדר, תורמים לנו לסדר בחיים באופן כללי. אגב, יש לא מעט חפצים שאינם בשימושכם, אבל שווים כסף ולכן כדאי להתייעץ עם מישהו בעל הבנה ויכולת להעריך את החפצים הללו."
אם אתם באמת לא מצליחים להחליט לגבי חפצים שונים, אחסנו אותם למשך חצי שנה במחסן חיצוני – אם לא תשתמשו בהם אחרי חצי שנה – זה הזמן להיפרד מהם. אגב, "אוצרות" רבים נשמרים בעליית הגג או בבוידעם או במדפים העליונים של הארונות ותמיד כיף למצוא אותם כשעושים סדר או אורזים – אבל עליכם לחשוב היטב, אם עד כה בכלל לא שמתם לב שהדברים האלו קיימים אצלכם, איזו תועלת הם יביאו אם תעבירו אותם כמו שהם, עדיין ארוזים, לבית החדש?
באשר לחפצים שאינם שלכם, אלא של ילדיכם שכבר עזבו את הבית, מומלץ להודיע לילדים שהגיע הזמן לקחת אליהם את מה ששייך להם. השאלה שכל "ילד" צריך לשאול את עצמו כשההורים מבקשים ממנו לאסוף את חפציו שהיו בשמירה אצלם, היא האם יש לו מקום עבור החפצים ועד כמה הם חשובים כדי לתפוס מקום או לבוא במקום דברים אחרים, ואם לא – האם הוא מוכן לזרוק אותם. בדיוק כמו כשעוברים דירה.
ומה עושים עם הצעצועים של הנכדים שבאים לבקר? "במקרים כאלו, מומלץ להחליט על ארגז קטן או בינוני – תלוי בגודל המקום החדש – שאליו יתאספו הצעצועים שהנכדים אוהבים", אומרת גור. אם השהות היא ארוכה, ההורים יכולים להביא צעצועים נוספים, אך אלו יחזרו הביתה בתום האירוח כדי שלא יתפסו מקום נוסף אצל סבא וסבתא. אגב, גם אם לנכדים יש חדר משלהם, זה לא אומר שצריך למלא אותו בצעצועים וחפצים – שוב, הבית של סבא וסבתא הוא לא מחסן.
"בסופו דבר", אומרת גור, "כל אחד אחראי לחפצים שלו, ואמנם יש ערך רגשי לכך שחלק מהחפצים נשארים אצל ההורים, אבל זה לא תמיד הוגן להעמיד אותם בפני עובדה כזו – בעיקר כשהם מתכוננים לעבור לבית קטן יותר. עליהם להבין שהבית שלכם אינו מחסן. גם אם כרגע יש מקום, זו לא סיבה לאפשר לילדים להמשיך 'לגור בבית'".