משהו על שיגרת סדר בבית עם ילדים
מה שטוב אצל ילדים הוא, שהחשיבה שלהם בד"כ בריאה ונקייה מכל מיני הקשרים מסובכים. והם גם נפרדים יותר בקלות מחפצים מיותרים.
מדי פעם, צריך לעשות מבצע פינוי בחדרים שלהם, כי מצטברים שם הרבה דברים מיותרים (כולל ניירת מבית הספר, טושים יבשים, בדלי צבעים וכל מיני שמונצעס כאלה).
וגם לא לקנות קילוואטים של צעצועים. ליהנות ממה שיש וכשנמאס או כשהצעצוע יוצא מכלל שימוש – לזרוק ולקנות חדש.
בהצלחה.
מחבר/ת : נועלה 15
לסדר פעם פעמיים ביום את כל הבלגאן. כולם. ילדים ומבוגרים ביחד…..
ללמד את הילדים להחזיר בגדים למקום כשמורידים.
ללמד את הילדים להחזיר למקום צעצוע כשרוצים להוציא צעצוע חדש.
ולהקפיד על כך, עד שיהפוך לשגרה.
אני כל יום אחר הצהריים, כשאני עם הילדים, מארגנת את אחר הצהריים בצורה כזו שיהיו "תחנות" סדר. יש לנו 2 כאלה. אחת לפני ארוחת הערב, ואחת אחרי או לפני המקלחת. כך כשהם הולכים לאכול הכל מסודר וכשהם הולכים לישון הכל מסודר.
אני לא אגיד לך שאין ימים חריגים בהם יש בלאגן וגם ה"תחנות" לא עוזרות, אבל השגרה הזו מאוד עוזרת לי ברוב הימים להתארגן עם שאר הדברים שיש לי לעשות.
יש כמה דברים קלים שאפשר ליישם…
מחבר/ת : צ*פורה
אם מדוברת בבגדים שמחליפים, צריך לקבוע כמה כללים פשוטים, ואם עובדים לפיהם, אין בלאגן בגדים.
- פיג'מה שמורידים בבוקר שמים על המיטה.
- כל בגד שיורד מהגוף הולך ישר, אבל ישר לסל כביסה. אפשר לשים סל כביסה באמבטיה ועוד אחד בחדר שבו הם מתלבשים. אני לא יודעת בני כמה הילדים אבל אפילו ילד בן 3 כבר יכול לבצע מטלה כל כך פשוטה.
- להזכיר ולהתעקש עד שזה הופך טבע שני.
לגבי צעצועים/משחקים:
- לוודא ש*לכל דבר יש מקום*.
החדר צריך להיות מאורגן בצורה כזו, שכשהוא מסודר, לכל דבר יש מקום. אפילו אם המקום הזה זה ארגז פלסטיק או סלסלה מקש. - אצלנו בבית יש מקום מוגדר למשחק (חדר משחקים) ובשאר הבית *לא* מפזרים צעצועים. כך שאפילו אם אין כוח לסדר, הבלגן מוגבל לאיזור ספציפי (ואפשר לסגור את הדלת ) .
- משתפים את הילדים בסידור החדר (תוך משחק, או איומים ) אבל לא כשהם רעבים או עייפים גמורים. אחרי האוכל ולפני האמבטיה של הערב יכול להיות זמן טוב.
- אם שומרים על סדר באופן שוטף, בדרך כלל אפשר לסדר את הבלגן ב15-20 דקות. אם מגיעים לכאוס, זה באמת מציף וקשה להתמודדות.
באופן כללי – לא לסדר "כל הזמן". זה נורא סיזיפי. לסדר פעם ביום. מקסימום פעמיים.
להגדיר זמנים קבועים, כשאחד מהם הוא לפני השינה. ככה קמים בבוקר לבית מסודר
עצות שניתנו בפורום-
עבודות יצירה של הילדים:
את רוב עבודות היצירה של הילדים – זורקים בחשאי. המהדרין, תולים על המקרר או על לוח שעם ליום יומיים ואח"כ זורקים לפח (תערוכה מתחלפת…)
את היפות והמיוחדות ניתן לסרוק או לצלם בדיגיטלית ולשמור במחשב.
עבודות נבחרות ניתן לשמור גם בקלסר עם ניילונים או תיקיה מסודרת ולא לשכוח לרשום תאריך. אם הילדים גדולים אפשר לשתף אותם בבחירה.
ניתן לאחסן בתיקיות פוליגל לכל ילד יש את הצבע שלו.
ניתן להקצות מגירה אחת לעבודות, כשהמגירה מתמלאת – זורקים את הישנים.
אפשר לאחסן בקופסאות מלבניות גדולות (על גלגלים) ולהכניס הכל פנימה, לאורך השנים.
מומלץ לדלל כמה שיותר, כי הכמויות הן עצומות מידי שנה בשנה.
טיפ לימי החופשה של הילדים:
מחבר/ת : חולתסדר
החופשה – זאת הזדמנות פז להיפטר מהבלגן, בלי יותר מדי מאמצים ובשיתוף הילדודס החופשים:
- קודם כל: לכבס את תיקי בית הספר והגן .
- ואח"כ: לבקש מהילדים, שיעשו ספירת מלאי וייפטרו מ: מחברות לימוד ישנות, מבחנים, ניירת מיותרת מביה"ס שהצטברה בארונות.
ובאותה הזדמנות, גם מטושים יבשים, בדלי עפרונות וצבעים, ניירות ציור ותדפיסי מחשב מיותרים, מחקים חצי גמורים, מחדדים שבורים וכל שאר הג'אנק הבית ספרי המיותר. - ואולי הם ינצלו את ההזדמנות וייפטרו מעוד כל מיני דברים שמציפים את החדרים שלהם? צעצועים מיותמים, פאזלים עם 6 חלקים, בגדים קטנים או מאוסים, נעלי ספורט בלויות וכאלה?
אחלה תעסוקה והמון סיפוק.
טיהור הבית מג'אנק וסוגיית התרומות.
מחבר/ת : חולתסדר
מאחר שמדובר בעניין כאוב (בייחוד לאגרנים, אבל לא רק), הבה נדון בו שוב: התרומות לנזקקים.
כדאי, חשוב וחיוני לתרום חפצים שלא משמשים אותנו יותר לעניים ולנזקקים, שכן צריכים אותם.
אבל כאן מתעוררות שתי שאלות קרדינליות:
האחת – האם העניים והנזקקים צריכים את כל החפצים שלנו? ובמילים אחרות: האם הם זקוקים לאנציקלופדית "מכלול", שמתעפשת במחסננו משנת 1969? האם הם זקוקים לטרנינג המרופט שלנו? או לחליפת התינוקות של ילדנו, שכבר הצהיבה מרוב יושן?
התשובה ברורה: לא! הם לא צריכים אותם. לעניים יש מספיק צרות בחיים, גם בלי שנעמיס עליהם את הזבל שלנו. גם הם רוצים ללבוש בגדים נאים ומכובדים. ולכן מן הסתם, הם לא יקחו אפילו בתשלום את השמאטעס שלנו ויעדיפו לקנות בגדים חדשים במחיר זול. כנ"ל הג'אנק הנוסף, שאנחנו מייעדים להם: ספרים ישנים, שלא נעים לנו לזרוק לפח, צעצועים בשקל ושאר הבררה, שהיינו נעלבים עד עמקי נשמתנו, אם היו מציעים לנו לקבל בחינם, אבל משום מה, אנחנו בטוחים שהזולת יקפוץ עליה בשמחה.
השניה – מה מונע מאיתנו להשליך את הזבל הזה לפח?
"התרומה לעניים" היא לעיתים קרובות, מלכודת דבש, שמונעת מאיתנו להיפטר מג'אנק, שמקומו היחיד הוא במגרסת הזבל. זהו סוג של הונאה עצמית מתוחכמת: "אני ממש לא יכולה להיפטר מארגז הספרים הישנים הזה. אני רוצה לתרום אותם לעניים". וכך, ימשיך אותו ארגז מאובק של ספרי דני דין בגרוש וחצי לשכב בביתנו למעצבה עוד שנתיים, בתקווה שנטריח את עצמנו מתישהו לספריה הקרובה ונתחנן בפני הספרנית המבועתת, שתאמץ אותם לחיקה.
מקומו של הזבל בפח!
***וכדי שלא אחשד חלילה, בהתעללות בחסרי ישע, אני מצהירה, שחפצים טובים, נקיים, מבוקשים- יש לתרום לעניים. אבל רק חפצים כאלה. חפצים שבורים, בלויים, מוכתמים, מיושנים וכו…מעליבים את מי שאמורים לקבל אותם ופוגעים בכבודו. וגם תוקעים אותנו לנצח בתוך ים הבלגן. ולכן, המקום היחיד הראוי להם הוא לוע הצפרדע.
לסיכום: אין טעם לאגור סמרטוטים וחפצים חסרי ערך בבית, "במטרה" לתרום אותם בעתיד לעניים:
א- העניים לא צריכים ולא רוצים לקבל זבל כזה.
ב- זה תירוץ להנציח את האגרנות ולהשאיר בבית קילוואטים של ג'אנק מיותר, באמתלה ש"זה בשביל העניים".
בהצלחה.