פעמים רבות, כשאנחנו מאבדים אדם אהוב, אנחנו נתלים בחפצים שהשאיר מאחורי כעוגן לזכרו, אך לעיתים איננו יכולים להמשיך ולהחזיק בכל החפצים, לרוב בשל מעבר לדירה קטנה יותר או מגורים משותפים עם בני משפחה אחרים. מה עושים כשעלינו להיפרד מחפצים של אדם אהוב שנפטר ומה חשוב לזכור?
—————————————————–
אבדן של אדם אהוב הוא טראומה איומה, אנחנו מרגישים כאילו חלק מאיתנו אבד לנצח, כאילו לעולם לא נאהב יותר כמו שאהבנו את האדם שהלך מאיתנו, ולעיתים גם מתקשים למצוא את חדוות החיים והשמחה במשך תקופה ארוכה.
אחד הדברים איתו עלינו להתמודד, לאחר פטירתו של אדם אהוב, בעיקר בן/ בת זוג, הוא ארגון מחדש של הבית – לפעמים הבית גדול מדי לאדם אחד והוא מעדיף לעבור לבית קטן יותר או לעבור לגור עם אחד מהילדים. במקרים כאלו, צריך להחליט מה נשאר איתנו וממה נפרדים – תהליך לא פשוט שלא תמיד יודעים כיצד לבצע אותו.
"אין ספק שמדובר בהחלטה רגשית", מסבירה רונית גור, הבעלים של דוקטור סדר המתמחה בהפקת מעבר דירה. "היו אנשים שלמחרת השבעה ביקשו לארוז ולנקות את הבית מהאנרגיה של המוות, מה שכמובן לא אומר דבר לגבי האהבה שהיתה בבית וכלפי הנפטר. ויש כאלה שיהפכו חדר למוזיאון, כך ששנים אחרי המוות הכל יישאר כשהיה. בסופו של דבר, מה שצריך לעשות הוא להפעיל שיקול דעת, עד כמה שזה קשה."
במקרים בהם ההורים הלכו לעולמם, יש, בדרך כלל, צורך לסדר את ביתם לצורך מכירה או השכרה – בני המשפחה יכולים למיין את החפצים, להחליט מה נשאר במשפחה, מה תורמים, מוכרים וזורקים. קורה גם שהמשפחה לא מצליחה להחליט מה לעשות עם הדברים ואינה מסוגלת לעשות מיון, ואז הכל נארז ומוכנס למחסן למשמורת – במקרה כזה, בעיקר כשמדובר בחפצים שאין להם שימוש, בסופו של דבר, כדאי להיעזר באנשי מקצוע שיסייעו בלקיחת החלטות. "לפעמים יש דברים שקל יותר לומר לאדם שאינו חלק מהמערכת המשפחתית מאשר לבן משפחה", מציינת גור, "לכן, כדאי לחשוב על עזרה מבחוץ, כזו שגם תסייע באריזה וגם תתן תמיכה רגשית."
במקרה בו אחד מבני הזוג נפטר, פעמים רבות נדמה שפרידה מחפצים כמוה כפרידה סופית מהאדם שנפטר – כאילו שוכחים אותו לגמרי. "אבל", אומרת גור, "הזיכרונות הם חלק מאיתנו והם נשארים איתנו, הם לא חלק מהחפצים, הם בלב. אנחנו אמנם מעניקים משמעויות לחפצים, אך באותה מידה יכולים להחליט שזהו רק חפץ והסיפור שעומד מאחוריו הוא מה שחשוב – את הסיפורים נזכור תמיד."
במהלך ארגון החפצים הנותרים, בעיקר לקראת מעבר דירה, אנחנו יכולים לערוך מעין טקס זיכרון משפחתי, אפשר לספר סיפורים שמגיעים עם חפצים שונים, להחליט איזה מהם משאירים כי באמת לא רוצים להיפרד מהם ואילו מהם יכולים לסייע לאנשים אחרים ולכן מועברים לתרומה. "אפשר גם ליצור אלבום מצולם של חפצים מסוימים, כך תמיד ישאר זיכרון מצולם של החפצים המיוחדים והאהובים", מציעה גור.
אל תרגישו רע עם מה שאתם עושים, פעמים רבות אין ברירה, בין אם אתם עוברים לדירה קטנה יותר ובין אם אתם מרגישים שהאנרגיה צריכה להשתנות משום שהיא עוצרת את חייכם, וזה עלול לקרות גם אחרי תקופה ארוכה מאד של אבל וצורך להחזיק בחפצים כדי לשמר את הזיכרון.
אתם גם תמיד יכולים להתחיל בתהליך הארגון עם הדברים שמצריכים את הטיפול המיידי שלכם – כמו ניירות וחשבונות. התחילו בארגון כללי של הדברים, קחו את כל הניירת והכניסו לקופסה אחת. אחרי שאספתם את כולה, התחילו למיין ולראות מה חשוב, מה צריך לשמור ומה אפשר להשליך. מכתבים אישיים וברכות הם חלק מהזיכרונות – אתם אלו שמחליטים מה תרצו לעשות איתם והאם יש להם מקום פיזי בביתכם.
"בסופו של דבר", אומרת גור, "אצל כל אחד ההחלטה היא אישית, כאמור, ואנשים צריכים לקחת את הזמן כדי להתמודד. יש שיחליטו שהגיע הזמן למעבר על דברים, אריזה ופרידה מהם – אבל לא יצליחו לעשות זאת בעצמם. הם יכולים לבקש עזרה, להחליט איזה חפצים הכי חשובים להם ולתת למישהו אחר לארגן ולסדר עבורם – לעיתים ראייה מחושבת ממישהו מרוחק יותר, מסייעת להגיע להחלטות.
"אם החלטתם שהגיע הזמן, בחרו את הדברים שאתם לא יכולים בלעדיהם ומצאו להם מקום ואז המשיכו במלאכת המיון והאריזה.
"והכי חשוב, זכרו שהזיכרונות שלהם מהאנשים האהובים שהיו איתכם חשובים יותר מחפצים, לכן בחרו את אלו שבאמת יש להם ערך סנטימנטלי עבורכם, כאלו שתרצו להציג בביתכם ולראות לנגד עיניכם ושיעלו חיוך על פניכם. הזיכרונות תמיד איתכם והאנשים שאתם אוהבים תמיד בלבכם."